אני מודה ומתוודה, זו אמירה מאוד מאוד לא פופולרית. עשה זאת בעצמך בתעשיית המוזיקה העצמאית היא אחד הדברים שאפשרו לה להתפתח ולגדול למימדים שהיא נמצאת בה היום. עם זאת, אני חושב שהיא כבר לא משרתת אותנו כמו שהיא שירתה אותנו בעבר. אני רוצה במאמר זה לפתוח דיון על הנושא ולא לפתור אותו לכאן או לכאן, אני רוצה לשאול את השאלות הקשות ולהצליח לתת לזה מענה כקהילה של מוזיקאים שפועלים ביחד למען הצלחה ושגוג משותף.
הטיעון בעד גישת עשה זאת בעצמך בתעשיית המוזיקה
קודם כל אני חייב להגיד, שאני באופן אישי מסתמך על הגישה הזאת בהמון תחומים בחיי, אני מעצב גרפי, בונה אתרים, כותב תוכן, מקדם ממומן, מפיק, מעבד ומה לא. כל מה שאני צריך לעשות לעצמי אני בגדול יודע, או לכל הפחות יש לי את הידע לעשות אותו.
זה דבר מבורך מאוד שאנו כאמנים למדנו לא להסתמך על לייבלים ענקיים שיעשו בשבילנו את הכל, שלמדנו לעשות את הדברים לבד, להפיק לבד, לעצב לבד ואפילו לצלם לבד, ואנחנו לא יושבים ומחכים שאיזה סוכן יגלה אותנו במועדון הופעות נידח בהופעה שהגיעו אליה שלושה אנשים.
המחירים של ציוד אולפני ממש מגוכחים ומביאים תוצאות הרבה יותר טובות מאשר מלפני 20 שנה. קידום ממומן עולה היום עשירית ממה שהיה עולה בפלטפורמות אחרות בתחילת שנות ה2000 ולפניכן ומגיע להרבה יותר אנשים, בצורה מדויקת וממוקדת יותר. העובדה שאפשר לחפש בעצמך ולמצוא גם את המיילים של כל השדרנים שאתה רק רוצה ולשלוח להם את השירים שלך, זה לא פחות ממהפכה לטובת ציבור המוזיקאים. יחד עם ערימות של ידע שעכשיו נגיש לנו, יש לנו את כל מה שאנחנו צריכים ביד כדי להצליח! ולמה שלא נעשה את זה בעצמנו?
המהפכה הזאת בשנים האחרונות נתנה לנו כח כמוזיקאים עצמאים שלא היה לנו בעבר, מול הלייבלים העצומים ורשתות הטלוויזיה והרדיו – יש לנו את כל האמצעים להצליח בכוחות עצמנו, ואנחנו צריכים לעשות את זה
או שהיינו צריכים, עד עכשיו
זמן שווה כסף
הטיעון הראשון שלי כנגד גישת עשה זאת בעצמך בתעשיית המוזיקה הוא למעשה הטיעון הכי ישן בספר הקפיטליזם לדורותיו “זמן שווה כסף”. חשוב לזכור בכל נקודה ונקודה בדרך שכל דבר שאנחנו עושים הוא השקעה של משאב מסוים, אם זה הזמן שלנו, ברטר שאנחנו נותנים או כסף שאנחנו נותנים לבעל מקצוע בעבור שירות (או מקבלים בעבור שירות שאנחנו נותנים).
כל דבר כזה הוא שווה ערך, וחשוב לא להבליג על הערך הזה, כמה הזמן שלך שווה לך? ישבת יום שלם לאתר ולהרכיב רשימת תפוצה של מאות שדרנים ובעלי עניין שירצו להאזין לשיר שלך, ישבת וניסחת מיילים, שלחת אותם. כמה היום הזה שווה לך? האם הוא שווה יותר מלינקטון? האם הוא השיג את אותן תוצאות? האם היית יכול להשקיע את הזמן הזה בפעולות קידום אחרות? אולי, זה משתנה מאדם לאדם, אבל חייבים לשאול את השאלה הזאת, כמה הזמן שלך שווה לך?
כל שירות שאתם בוחרים לעשות בעצמכם במקום לקחת בעל מקצוע – יש לו שווי ממשי במציאות. זמן הוא משאב מוגבל ואם השקעתם אותו במשימה אחת אומר שלא השקעתם אותו במשימה אחרת. וזה סבבה כן? אבל חשוב לבחון את הדברים דרך המראה הזאת, ולא רק לחגוג על הכסף שנחסך על עבודה שלא שילמתם עליה.
אנחנו חיים באקוסיסטם
בסוף היום, בין אם בקהילה של המוזיקאים הירושלמים ובין אם בתל אביב, או בהוליווד, אנחנו חיים בתוך מערכת יחסית די סגורה של בעלי עניין ובעלי מלאכה ויש לנו אינטרס לתחזק את המערכת הזאת. אני אסביר.
אנחנו נמצאים בתוך אקוסיסטם – כלומר מערכת סגורה שמפרה את עצמה, או לחילופין שמעקרת את עצמה במידה ומתנהלת לא נכון. איך זה מתבטא? בפשטות, אם אני מוזיקאי ואני זקוק לשירותיו של מפיק, המפיק ישתכר מהשירותים שייתן לי ויוכל בתורו לקחת אותי כזמר או כנגן בהפקותיו הבאות שיפיק הודות לתמורה שקיבל ממני.
זו כמובן דוגמה מאוד מופשטת של מערכת היחסים הזאת, אבל בתמצית אומר זאת: ככל שיש יותר כסף בסירקולציה של האקוסיסטם, כך כל החברים באקוסיסטם יוכלו להרוויח ולהשתכר, חשוב מכך – ליצור ולייצר תוכן נוסף וחדש. האינטרס שלנו כיוצרים הוא לקחת בעלי מקצוע יוצרים כדי שיוכלו בתורם להתקיים וליצור. כאשר כל אחד סגור בחדרו, מפיק, יוצר ומשחרר לבד, זה לא משרת את היכולת של הקהילה להתקיים ולקיים את היוצר בתורו.
יצירה שנוגעים בה עוד אנשים היא יצירה יותר פוריה
כתבתי המון במאמרי על יצירה משותפת וכיצד היא משפרת את היצירה ואת היוצרים, מאמרים כמו 14 דרכים להפוך יצירה משותפת ליעילה וכיפית או מרחב של יצירה משותפת.
אבל אני חושב שיש רובד נוסף לעניין הזה, דעתי הכנה היא שככל שיש יותר נוגעים בדבר, כך יש יותר תוכן שנוצק ליצירה. אם ליצירה יש כותב ומלחין, מפיק, מעבד, נגנים כמובן, מעצב גרפי, במאי לקליפ, כותב תוכן לרשתות/מקדם ממומן. הרי שכל אחד מהאנשים בתורם נותנים עוד רובד של משמעות ליצירה, גם אחרי שכביכול השלב הראשוני של המילים והלחן כבר עברו. וכיוצרים אנחנו משחררים את היצירה לקהל כדי שהקהל יצוק את המשמעות שלו לתוך היצירה, למה לא לעשות את זה כבר בדרך היצירתית? האם לעשות הכל לבד בהכרח ייתן תוצאה טובה יותר? אני לא חושב, אולי היא תהיה מדויקת יותר לרצונות הספציפיים של האמן, אבל גם כבולה למגבלות הפיזיות והמחשבתיות שלו.
סוף דבר
זה מתחיל להיות קצת ארוך, אז אסכם ואתן לדיון להמשיך מכאן
דעתי היא שעולם ה עשה זאת בעצמך לקח אותנו מאוד מאוד רחוק כיוצרים עצמאיים, יותר רחוק ממה שאי פעם חשבנו שאפשרי ללא לייבל גדול מאחורינו. אבל אני חושב שהוא ייקח אותנו עד כאן ולא יותר מיזה. אם ברצוננו להתפתח כאמנים יוצרים עלינו להתאגד בקהילות ולשתף יוצרים נוספים, בעלי מקצוע שונים ועוד רבים בתהליך היצירה, השחרור והקידום. ולו רק כדי לשחרר אותנו לעשות את הדברים שאנחנו באמת טובים בהם ולא רק “בסדר” בהם. ואם רוצים להסתכל יותר לעומק אז בשביל לייצר סביבה שיכולה לתמוך את היצירה שלי כלכלית וחברתית לאורך טווח ולא רק עכשיו.
4 thoughts on “הטיעון נגד גישת עשה זאת בעצמך בתעשיית המוזיקה”