קונסולה יצירה של 50 יוצרים ויוצרות

בעוד כחודש נשחרר לאוויר העולם את פרויקט הקונסולה, פרויקט אדיר בכל קנה מידה שהוא. לכן רציתי לתת לו מקום מיוחד בבלוג שלי היום, איך לוקחים 10 משוררים, 20 מלחינים ועוד עשרות משתתפים ומשתתפות נוספים, ומפיקים ביחד אלבום? אז הנה, קונסולה, יצירה של 50 יוצרים ויוצרות.

רעיון שנולד

בכתביי על יצירה משותפת אני מתייחס הרבה לרעיון שיצירה משותפת צריכה לצאת או לחזור לתוך התאגדות אנושית. באופן הכי אורגני שיכול להיות, נולדה לה התאגדות אנושית שנקראת אממ"י – קהילת מוזיקאים ומוזיקאיות ירושלמית. הקהילה הזאת נוסדה על גבי חיבורים פרגונים ויצירה משותפת, ומן הראוי שתוליד פרויקט שכזה. הרעיון נולד בשיחות בין חברי הצוות המוביל בשלהי יולי 2020, בין הסגרים וההפגנות, רצינו לייצר פרויקט שמפגיש אנשים בזמן שבו אי אפשר להיפגש, ואחד כזה שיהיה רלוונטי גם בזמנים כתיקונם.

הקונספט הוא פשוט, לקחת רעיון שמדבר על ההוויה, על העכשיו, במקום הזה שאנחנו נמצאים בו פיזית ומנטלית ולתת ל10 משוררים/ות לכתוב על זה שירים. תום יוגב ממגזין קולומבוס הצטרפה לפרויקט כמנחת המשוררים, בהנחייה פשוטה ל"איך כותבים פזמונאות".

10 משוררים יש, עכשיו מה?

נפגשנו איתם מספר פעמים, תום בגאונותה הנחתה אותם לא כיצד לכתוב, או על מה לכתוב – אלא כיצד להתאים את השירים להלחנה, זוהי יכולת שלא תמיד משכילים לרכוש – אך אנחנו מכוונים לשיתוף פעולה, ולכן כל צעד בתהליך צריך להיות מכוונן לשם.

אחת הנקודות המשמעותיות ביותר ששוחחו במפגשים עם תום וגם לאחר מכן, זה הפער העדין שבין הרצון של האמן לבטא את אשר על ליבו באיזו צורה שיחפוץ, לבין הצורך שהיצירה תהיה מובנת ותתקבל על ידי הקהל הרחב. כשבצד האחד של הסקאלה יצירות אוונגרדיות, מופשטות, קשות לעיכול, קשות להבנה. ובצד השני מוזיקה קלילה ופופית. אני לא חושב שצד אחד של הסקאלה הוא טוב או רע, אני חושב שכל יצירה יש לה מטרה והיא מתמקמת עליה בהתאם למטרה שלה.

כאן נכנסו לתמונה עוד 20 אנשים חדשים ומרתקים, מתוך מאות הגשות לקול הקורא שלנו, קיבלנו את 20 המוזיקאים שלדעתנו הכי מתאימים לפרויקט, מוכשרים ומעלפים, אבל גם שיודעים או מעוניינים ללמוד לעבוד ביחד – כי להלחין במשותף זה לא בקטנה.

להלחין במשותף?

מזתומרת? אני מלחין לבד, אני יוצר לבד, זה שלי. עכשיו כבר לא, במפגש הפתיחה עם המלחינים והמלחינות הפגשנו אותם עם התכנים שנכתבו מבעוד מועד במיוחד בשבילם, שירים מהממים של משוררים מוכשרים מאוד, צוות ההפקה חילק את המוזיקאים מראש לזוגות וכל זוג היה צריך לבחור עם איזה משורר היה רוצה לעבוד.

אני אשקר אם אני אגיד שלא היו מועדפים או השגות לגבי השירים והשיבוצים, אבל זה טיב הפרויקט, מתמודדים עם מה שיש, עם הכלים שיש ברשותי להתמודד איתם.

ועכשיו לחלק הקשה

איך הכל מתחבר???

כל זוג יוצרים בעצם היה צריך להיפגש מספר פעמים, לחשוב, להעלות רעיונות, להלחין, איך מלחינים בזוג? זו שאלה שאני שמח לדעת שהתשובה עליה היא בהרבה סבלנות ופרגון, תוכלו לעיין גם במאמר שלי 14 דרכים להפוך יצירה משותפת ליעילה וכיפית כדי לקרוא על דרכים פרקטיות ומעניינות לעשות את זה.

אבל עברנו את המכשול הראשון והתחלנו להרכיב הרכבים קטנים, מלחינים משתתפים ביצירות אחד של השני, כל אחד מהמפיקים המוזיקליים בפרויקט, אני ואמיתי מן, לקחנו על עצמנו 5 מהשירים בפרויקט. חלק משמעותי מתהליך היצירה היה לחשוב מה הכלים שרוצים לנגן בכל אחת מהיצירות, כיצד לכתוב את העיבוד ולהגיע הכי מוכנים לאולפן.

לדעתי החלק הכי מורכב בכל הפרויקט היה החלק הזה, לסנכרן את כל החזרות, את כל הנגנים. לראות שכולם עומדים בזמנים ושיש חדרי חזרות שמוכנים לקלוט את הפרויקט, כך יצרנו שיתופי פעולה פוריים ומעולים עם אולפני מזקקה, אולפני פיוז, בוקסה ולנגן בכיף. יצירה משותפת היא לא רק סביב היוצרים, אלא גם המקומות שמוכנים לתת מעצמם בשביל שהפרויקט יקרה, להיות מוכנים בהתראה של רגע ולספוג ביטולים גם.

עבודה של מפיק מוזיקלי בקונסולה

העבודה שלנו כמפיקים מוזיקליים בקונסולה היית בשלושה תחומים, הראשון תיאומים – פרויקט כזה גדול ושאפתני דורש מידה בלתי נתפסת של תיאומים. חזרות, מפגשים, נגנים – כל שיר שהופק היה צריך שעות של תכנון מדוקדק ומדויק כדי להצליח לעמוד בלו"ז הצפוף וגם להצליח להיות הדבר הכי טוב שהוא יכול להיות.

התחום השני, המוזיקלי גרידא, לרוב רצינו לתת כמה שיותר חופש למלחינים לעשות כאוות נפשם, אך כמפיקים גם יש לנו יותר ניסיון בד"כ בעיבוד ובהבנה של מה עובד באולפן ומה פחות. אני חושב שהצלחנו למצוא איזון רגיש בין התערבות לחופש כך שהיוצרים, הכותבים והמאזינים כולם מרוצים מהתוצרים שייצאו.

התחום השלישי, פריקת תסכולים – כן, פרויקט כזה גדול צפוי להניב תסכולים רבים מצד המשתתפים, ולדעתי זה חלק בלתי נפרד מההפקה המוזיקלית לדעת להכיל ולכייל את התסכולים שצצים למקומות של מציאת פתרונות, פרודקטיביות ויצירתיות.

להיכנס לאולפן – צעד אחרון, כמעט

ימי הקלטה מרוכזים, ימים שלמים באולפן המזקקה, בחדר הקטן, כל כך הרבה אנשים שבאים והולכים. בלת"מים על בלת"מים. אי אפשר שלא להתפעל מהתושיה של חברי צוות ההפקה, של אורי קדישאי, שלי גם. אם לתאם את כל החזרות היה קשה, לתאם 5 ימים מרוכזים של הקלטות זה אתגר לא פחות. 20 מלחינים נכנסו לחדר ההקלטות, ועוד עשרות נגנים מבצעים נוספים שהגיעו להשתתף בפרויקט, כמות הסבלנות שנדרשה עד שכל תו שהוקלט הוקלט הכי פיין, והכי טוב שהיה יכול. עד שלבסוף, הגענו לרגע הנכסף, אין יותר מה להקליט, אין יותר מה למקסס – אנחנו מוכנים.

עוד הפתעה קטנה לסיים עם טעם טוב

אחרי שהכל הוקלט והוכן, כראוי לפרויקט כזה רבתחומי – הגיע לו עוד שיתוף פעולה, והפעם בדמות איור. כחלק מפסטיבל אאוטליין, סטודיו דוג'ו לקח על עצמו לתת לכל אחד מהשירים המולחנים בפרויקט איור. את החוברת המשכללת את כל האיורים "מיד ליד" תוכלו למצוא בפסטיבל אאוטליין בירושלים 5-12/8. וכן באירוע ההשקה של האלבום והחוברת בפסטיבל.

זה מרגש לראות יצירה שכל כך הרבה שותפים בה יוצאת לאור – מוזמנים ומוזמנות!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Scroll Up